לה בורז'ה, 2026: מלנשון השיק מצע לנשיאות, ויהודי צרפת עמדו בכניסה ושרו

**מי עמד בכניסה.** בפתח האולם, כך מדווחת AFP, עמדו חברי הקולקטיב "נו ויברון" ("אנחנו נחיה"), ארגון שנאבק באנטישמיות, פרשו באנר גדול ושרו: "שנאת היהודים, זאת התשוקה של מלנשון". בלי תקריות. AFP עצמה מזכירה, באותה נשימה, שמנהיג LFI "מואשם בקביעות בפלירטוט עם אנטישמיות". ההקשר ידוע לכל יהודי בצרפת: באוקטובר 2023, אחרי ה־7 באוקטובר, מלנשון ומפלגתו סירבו לכנות את חמאס ארגון טרור, ויו"ר הקריף, יונתן ארפי, האשים אותו במתן לגיטימציה לטרור. בדיווחי AFP ופראנס אינפו מהנאום של שבת אין אף מילה על ישראל, על עזה או על יהודים. השתיקה הזאת היא גם נתון.

**מה זה אומר.** מלנשון לא מתנצל ולא מתקן. הוא הופך את הסירוב "להיות פחות מפלג" לסיסמת קמפיין. המשמעות לקוראים שלנו ברורה: האיש שלא הצליח להגיד "טרור" על חמאס הוא, לפי הסקרים שמצטטת AFP, המועמד שמגיע לסיבוב השני מול מרין לה פן. אותם סקרים מוסיפים שהוא מובס שם "בפער גדול". לה פן הגיבה בעצמה ברשת X: המצע "אינו תוכנית להרמת המדינה, זו תוכנית לפירוק צרפת", והצביעה על החזרת זכות הקרקע המלאה, פירוק יחידות הבּאק של המשטרה, מדיניות של צמיחה שלילית וסגירה הדרגתית של הכורים הגרעיניים. אדואר פיליפ (אוריזון) דיבר על "חזון קהילתני" ועל "כלכלה מנוהלת", והזהיר שבחירה בין "ימין קיצוני" ל"שמאל רדיקלי" תשאיר את שניהם לאורך זמן.

**הזווית שלא תקראו בעיתון.** בישראל מכירים את מלנשון בעיקר מהציטוטים. אבל הסיפור של לה בורז'ה הוא לא רק מה שנאמר על הבמה; הוא מי שעמד בחוץ. לא ממשלה, לא ועדה, לא "המערכת": קולקטיב של יהודים צרפתים, בשיר, בפתח אולם של 20 אלף איש. שמו, "אנחנו נחיה", הוא תשובה בפני עצמה. ואם מלנשון מהמר על סיבוב שני שבו יצביעו לו "נגד הימין", הרי ששאלת היהודים תהיה המבחן של ההימור הזה: כמה צרפתים יסכימו לבחור באיש שעבורו הסירוב לגנות את חמאס הוא חלק מ"להישאר מפלג". לנו, בישראל, זה אומר דבר פשוט: יהודי צרפת לא רק אורזים מזוודות, הם גם עומדים בכניסה ושרים. הם הקו הקדמי שלנו באירופה, ואנחנו הערבות שלהם. כל ישראל ערבים זה בזה, גם בלה בורז'ה.