## ארבע מאות שנה, ואז הנפילה
בסביבות שנת 1000 לפני הספירה, דוד הופך את ירושלים לבירתו. בנו שלמה בונה את המקדש. בשנת 722 אשור מחריבה את ממלכת הצפון ואת עשרת שבטיה. בשנת 586 בבל שורפת את המקדש ומגלה את עילית יהודה.
מחוץ למקרא, מצבת תל דן מן המאה התשיעית לפני הספירה מזכירה את "בית דוד". הכרונולוגיה הרבנית מתארכת את חורבן הבית הראשון לשנת 422; הסדרה הולכת אחרי התיארוך המקובל, התואם את כרוניקות בבל.
רחוק מהמקדש, הגולים ממציאים משהו אחר. נפגשים בבית בלי מזבח: בית הכנסת. עם השיבה, עזרא קורא את התורה בקול רם לפני כל העם. דת שנכנסת לתוך מגילה יכולה לשרוד את אובדן המקום.
השיר המוכר ביותר במקרא נכתב בגלות: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". אלפיים וחמש מאות שנה אחר כך אומרים אותו בכל חתונה, לפני שבירת הכוס.
בשנת 538 הצהרת כורש מתירה את השיבה. חלק חוזרים, חלק נשארים: שם מתחילה הגולה הקבועה. בשנת 167 המכבים מגרשים את היוונים. בשנת 63 רומא נכנסת לירושלים. בשנת 70 בית המקדש השני עולה באש. בשנת 135 מרד בר כוכבא מדוכא.
בזמן המצור, מספר התלמוד, רב זקן מבקש שיוציאו אותו מן העיר בארון מתים. מול המצביא הרומי הוא לא מבקש את העיר ולא את המקדש: הוא מבקש בית מדרש. שם היהדות ממשיכה, בלי מדינה ובלי מקדש.
מול המצביא הרומי הוא לא מבקש את העיר ולא את המקדש: הוא מבקש בית מדרש.
אחרי המרד, רומא משנה את שם ירושלים לאיליה קפיטולינה, ופרובינקיית יהודה הופכת לסוריה פלשתינה. המטרה ברורה: למחוק את השם יהודה. משם מגיע השם פלסטין.
שני המקדשים נופלים באותו יום בלוח העברי, בתשעה באב. מאז, ביום הזה צמים. ולמחרת מתחילים מחדש.