ב-14 במאי 1948, במוזיאון תל אביב, דוד בן גוריון קורא את הכרזת העצמאות: "אנו מכריזים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". למחרת, חמישה צבאות יוצאים נגדה למלחמה.
הארץ מתמלאת בגלים. תימן ב-1949 וב-1950, במבצע מרבד הקסמים: כ-49,000 איש. עיראק ב-1951 וב-1952, במבצע עזרא ונחמיה: כ-120,000. מרוקו ותוניסיה בשנות השישים. אתיופיה במאי 1991: 14,325 איש בתוך פחות משלושים ושש שעות. וקרוב למיליון יהודים מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים.
ב-1948 חיו בארץ 650,000 יהודים. היום הם כ-7.3 מיליון. זו הקהילה היהודית הגדולה בעולם, לפני ארצות הברית.
שום שפת תפילה אחרת לא חזרה להיות שפת אם של מדינה. בישראל הילדים מדברים את שפת הספר ברחוב, בשוק, בצבא. מה שאיש לא הצליח, מורה עקשן אחד, אליעזר בן יהודה, התחיל בתוך דור.
ב-7 באוקטובר 2023 נרצחו כ-1,200 בני אדם ביום אחד, ו-251 חטופים נלקחו. זה היום הקשה ביותר ליהודים מאז 1945. בתוך בוקר אחד, הסיבה לקיומה של המדינה הזאת הובהרה לכולם.
בתוך בוקר אחד, הסיבה לקיומה של המדינה הזאת הובהרה לכולם.
העם היהודי מונה היום כ-15.8 מיליון נפש. ב-1939 הם היו 16.6 מיליון. שמונים שנה אחר כך, הספירה עדיין לא חזרה.
שלושת אלפים שנה, אימפריות שנעלמו, שני מקדשים שעלו באש, שמונה עשרה מאות שנות גלות. והעם כאן, באותו מקום, עם אותה שפה.