ב-27 בספטמבר 1791 האספה הלאומית בצרפת הופכת את יהודי המדינה לאזרחים שווי זכויות. זו האמנציפציה הראשונה באירופה. במאה התשע עשרה שאר המדינות הולכות אחריה, כל אחת בקצב שלה: יהודים נכנסים לאוניברסיטאות, לעיתונות, למדעים, לפרלמנטים.
ב-1881, אחרי רצח אלכסנדר השני, הפוגרומים חוזרים באימפריה הרוסית, ואחריהם חוקי מאי 1882. ב-1894 סרן דרייפוס מורשע; הוא יטוהר שתים עשרה שנה אחר כך, אבל צרפת כבר ראתה מה היא נושאת בתוכה.
בין 1881 למלחמת העולם הראשונה, שני מיליון וחצי יהודים עוזבים את מזרח אירופה. רובם לניו יורק. כמה עשרות אלפים עולים על אונייה ליפו והולכים לייבש ביצות.
עיתונאי מווינה, כתב בפריז, צופה בטקס ההשפלה של דרייפוס. ב-1896 הוא מפרסם את "מדינת היהודים", ב-1897 הוא מכנס בבזל את הקונגרס הציוני הראשון, וכותב ביומנו: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". הרומן שלו מ-1902 נפתח במשפט שהפך לסיסמה: "אם תרצו, אין זו אגדה".
ב-1939 חיים באירופה תשעה וחצי מיליון יהודים. זה מרכז העולם היהודי: שפת היומיום שלו, היידיש, בתי הספר, העיתונים, המפלגות, התיאטראות.
זה מרכז העולם היהודי: שפת היומיום שלו, היידיש, בתי הספר, העיתונים, המפלגות, התיאטראות.
בין 1941 ל-1945 נרצחים שישה מיליון יהודים. שניים מכל שלושה באירופה. מיליון וחצי ילדים.
בפולין חיו 3,300,000 יהודים ואלף שנות חיים יהודיים. אחרי המלחמה נותרו כ-300,000, כולל החוזרים מברית המועצות. פוגרום קיילצה ביולי 1946 מכריע: כמעט כולם עוזבים.
בשש שנים, מרכז העולם היהודי חדל להתקיים.