"הם לא צריכים את זה": טראמפ הודיע על סיום הסיוע הצבאי, ובירושלים עדיין אין מסמך

**ההפתעה בירושלים**

גורם במשרד האוצר אמר ל"וואלה" שהמשרד ידע על הכוונה לסיים את הסיוע, "אך הופתע מהכוונה לעשות זאת מיד". גורם ביטחוני בכיר אמר ל"כאן": "לא ציפינו להודעה הזו, בוודאי לא היום". ובכיר כלכלי הגדיר ל-Ynet את המחיר: "ויתור על שנתיים של סיוע הוא 8 מיליארד דולר. מאיפה נביא את זה? ברור, ממסי האזרחים". גדי איזנקוט, יו״ר ישר, דרש מנתניהו תשובות "הלילה". זו ביקורת של יריב פוליטי, וכך צריך לקרוא אותה. אבל העובדה שבבסיסה, שמערכת הביטחון למדה על שינוי אסטרטגי מהתקשורת, אושרה על ידי הגורמים המקצועיים עצמם.

**המטרה ישראלית. הקצב לא.**

הסיפור אינו "טראמפ נוטש את ישראל". ההפך. היציאה מהסיוע היא מטרה ישראלית מוצהרת. ב־24 בדצמבר 2025 הודיע נתניהו על 350 מיליארד שקל לבניית תעשייה ביטחונית עצמאית, כדי "להפחית את התלות בכל גורם, כולל בעלי ברית". במאי 2026 אמר ל־CBS: "אני רוצה להוריד את התמיכה האמריקנית בהדרגה לאפס. התבגרנו". ב־1 ביוני כתב לחבר הקונגרס מרלין סטוצמן: "הגיע הזמן לעבור ממקבל סיוע לשותף", ובאותו שבוע נפתחו שיחות רשמיות על מזכר חדש, עם מייק האקבי ודניאל הולר מול אמיר ברעם ויחיאל לייטר. ההבדל כולו בלוח הזמנים: נתניהו דיבר על עשור, טראמפ על חודשיים, ובין השניים אין עדיין מזכר חתום.

ההבדל כולו בלוח הזמנים: נתניהו דיבר על עשור, טראמפ על חודשיים, ובין השניים אין עדיין מזכר חתום.

**הזווית שרוב הכותרות מדלגות עליה**

הסיוע מעולם לא היה מעטפת מזומן. לפי נייר של מכון קווינסי ממאי 2026, רק כרבע מ־3.3 המיליארד יכלו להיות מוצאים בישראל עצמה, וגם החלק הזה אמור היה לרדת לאפס עד 2028. רוב הכסף הוא הזמנה שעוברת לתעשייה האמריקנית. וטראמפ עצמו אמר: "הם יכולים לקנות מה שהם רוצים".

מה שהנשיא תיאר הוא בעיקר פוליטי: "השמאל משתמש ב־4 המיליארד כסימן לחוסר הוגנות, ואנחנו לא יכולים להרשות את זה". הוא נקב בשמו של עבדול אל־סייד, המועמד הדמוקרטי לסנאט במישיגן שדורש להגביל את הסיוע לישראל. במילים אחרות: טראמפ לוקח ליריביה של ישראל את הטיעון החזק ביותר שלהם. זה אינטרס יהודי מובהק. כל יהודי, בבני ברק, בתל אביב, בפריז או בניו יורק, שמע את המשפט "ישראל חיה על חשבון משלם המסים האמריקני". מדינה שעומדת על רגליה מוחקת אותו.

אבל עצמאות אינה שיחת טלפון, היא שורה בתקציב. השאלה לממשלה הבאה, תהיה מי שתהיה, איננה אם לצאת מהסיוע, על כך יש הסכמה רחבה, אלא איך: מזכר שותפות של עשרים שנה לפחות על מחקר ופיתוח משותף, כפי שישראל עצמה הציעה בנובמבר 2025, וערובה ל־500 מיליון הדולר של ההגנה מטילים שמגנים על כל בית בישראל. על זה קואליציה ואופוזיציה יכולות, וצריכות, לעבוד יחד. ומי שמשלם מהכיס, מילואימניק או אברך, זכאי לדעת מה הוא קונה בכסף: לא פחות ביטחון, אלא יותר ריבונות.